בשלב מסוים בדרך, לאחרונה, התנועה שנלחמה לשחרור גאים החליטה שאנשים גאים הם הבעיה.

עכשיו, אני לא כאן כדי לומר לכם שהמאבק המקורי לזכויות גאים ולסביות היה מוטעה. הוא לא היה. אני לא כאן כדי לומר לכם שההתקדמות לא הושגה. בשמחה, היא בהחלט הושגה. אני כאן כדי לומר לכם עם זאת שהתנועה האקטיביסטית שבנתה כדי להגן על אנשים גאים ולסביות נטשה אותם באופן משמעותי ומדיד — וכפי שחברי ושותף לייסוד הסביר זה עתה — היא נטשה אנשים גאים, לסביות וביסקסואלים.

ואלה המשלמים את המחיר הגבוה ביותר על נטישה זו הם יותר ויותר גם ילדים. לאחר ייסוד הארגון, צעקו עליי ברחוב, כינו אותי פשיסטית, ירקו עליי, העליבו אותי על איך שאני נראית, יצרו איתי קשר באינטרנט עם איומי אונס ומוות. אתם מדברים על שנאה, אני יכולה לספר לכם על זה הכול.

אישה שמנסה להגן על זכויותיה מבוססות-מין ועל זכויות עמיתותיה נתקלת בהתעללות על כך. זהו אחד מההשלכות ההגיוניות באופן מחריד, המסקנות של האקטיביזם המודרני של להט"ב+, תנועה שאיבדה את דרכה בלשון המעטה. הנה משהו שלא אמור להיות שנוי במחלוקת. חוק השוויון אומר שהנטייה המינית פירושה משיכה לבני אותו מין, לבני המין השני, או לשניהם. בית המשפט העליון בבריטניה פסק באפריל האחרון ש"מין" פירושו מין ביולוגי. זו החוק. זה גם המדע.

כפי שאמרה חברתי הדוברת קודם, משיכה לבני אותו מין היא על המציאות שגופנו בא בשני סוגים, בין אם אתם אוהבים את זה או לא — זכר ונקבה. והאקטיביזם המודרני של להט"ב+ בילה את רוב העשור האחרון, בואו נהיה כנים, בניסיון למחוק את העובדה הזו, כי אם מין הוא אמיתי ובלתי ניתן לשינוי, הרבה ממה שהם עושים מתפרק. לא נוח, נכון?

המיקוד והמימון בארגוני להט"ב+ משתנים במהירות ובכמעט ללא מנדט דמוקרטי מהקהילות שהם טוענים לייצג. השינוי הזה הוא לעיתים קרובות הרחק מדאגות גאים ולסביות ולעבר הלהט"ב+ העמום הזה. כל העניין בלובי להט"ב הוא להתמודד עם העובדה שלגאים יש צרכים או בעיות ספציפיות שלעיתים שונות מאלה של החברה הרחבה. כשאתם מעבירים את המיקוד, אתם מתעלמים מהבעיות האלה. כפי שהזכרתם בצדק קודם, יש יותר מ-60 מדינות, רובן בדרום הגלובלי, שבהן הומוסקסואליות עדיין בלתי חוקית. הלובי להט"ב+ הפרובינציאלי כאן דואג הרבה יותר לכינויי גוף ולהוספת 57 אותיות לאקרונימ שאנחנו כבר מתקשים איתו… בהשוואה למה שאמרת קודם, פרני, זה היפר-אינטרוספקטיבי. זה מתסכל שיש בעיות אמיתיות גדולות יותר. אפילו ארגון כללי מותקף, דבר שנחשב ניטרלי למדי. ארגון הצדקה הרשום LGBT Alliance נוסד על ידי שתי נשים לסביות, שתיהן פעילות שמאל ותיקות במדינה הזו. זהו ארגון שמטרתו המוצהרת היא הסברה עבור אנשים הנמשכים לבני אותו מין, וקואליציה עמומה של ארגוני להט"ב+ לקחה אותם לבית המשפט רק על כך שהם עושים זאת. עמדתם: אנשים להט"ב מתארגנים על בסיס מין — זה טרנספובי. התנועה אוכלת את עצמה. והתיק הזה נכשל. אבל העובדה שהוא הוגש אומרת הכול. אנשים גאים ולסביות ברחבי העולם הגיעו למסקנה הברורה. ה-LGBT Alliance בבריטניה, ארגונים מקבילים ברחבי אירופה, דרום אמריקה, אוסטרליה ומעבר. כשקהילה מתחילה לבנות את ה"יציאות" האלה, שאלו ממה הם בורחים.

ומה עשו המוסדות בזמן ש"הנהנים" שלהם יצרו כל כך הרבה קבוצות נפרדות במחאה? בואו ניקח את סטון-וול. כפי שהוזכר קודם, הוא הוקם כדי להסביר עבור להט"ב. הוא הוסיף את ה"ט" ב-2015 ומאז הוא לא עשה כמעט דבר מלבד דרישות מוגזמות על בסיס האג'נדה הטרנסית שלו. כפי שחברתי הזכירה, הוא ממש העביר סדנאות ללסביות כדי ש"ילמדו" להתגבר על התנגדותן לאיברי מין זכריים במרחבי פעילות. כפי שהיא אמרה, זה נקרא "פריצת תקרת הכותנה" באנלוגיה, רק כדי להבהיר, עם תקרת הזכוכית — משהו שצריך לשבור.

הארגון שצעד לשחרור גאים מפעיל עכשיו סמינרים על התגברות על התנגדות לסביות לגברים. אני אשאיר לכם להחליט איזו מילה אתם רוצים להשתמש בה. אני שואלת אתכם ישירות: האם "פרוגרסיבי" עולה בדעתכם? אגב, יותר מ-80% מהגברים שמזדהים כטרנסיות לסביות שומרים על האנטומיה הזכרית שלהם. הרוב הם, לפי כל הגדרה קודמת, גברים הטרוסקסואלים. והתנועה שהייתה אמורה להגן על לסביות מספקת במקום זאת כיסוי אידיאולוגי כדי שייאלצו.

כשאתם שואלים איך האקטיביזם המודרני נכשל בקהילתו, אתם יכולים להתחיל כאן. ובואו נדבר בקצרה על ילדים. סקירת קאס פורסמה ב-2024. זו הסקירה העצמאית הראשונה והסמכותית של רפואת מגדר פדיאטרית שנערכה אי פעם בעולם. והיא מתקבלת ככזו על ידי כל ארגון רפואי במדינה הזו. הממצאים שלה היו מדכאים וצפויים לחלוטין אם שמתם לב. שירות התפתחות הזהות המגדרית (GIDS) בטאביסטוק, שהיה שנים רבות המוסד הדגל של טיפול מאשר-מגדר לנוער בבריטניה, נסגר. הוא נסגר כי נמצא שהוא פוגע בילדים — לא מטאפורית, אלא פיזית, פסיכולוגית ובלתי הפיכה. בין 60 ל-80% מהצעירים שהופנו ל-GIDS היו נמשכים לבני אותו מין. 60–80%, קבוצה של ילדים שבתקופה מוקדמת יותר, לפני האקטיביזם המודרני הזה, היו סביר להניח שיגדלו להיות גאים או לסביות, אך במקום זאת הושמו על מסלול רפואי הכולל חוסמי בגרות, הורמונים הפוכי-מין ובמקרים מסוימים ניתוחים. זה היה כי הם לא בהכרח התאימו לסטריאוטיפים מבוססי-מין ארכאיים וריקים, כמו איך שהם התלבשו או עיצבו את השיער, הצעצועים ששיחקו בהם, החברים שהם בחרו.

ואגב, רופאים שהעלו חששות, שניסו לעשות את עבודתם, הודרו. חושפי שחיתות דיווחו על תרבות שבה שאילת שאלות על זהות מגדרית עצמית של ילד נחשבה ככישלון בהגנה על ילדים במקום חובה להגנה. היה להם בדיחה חשוכה מאוד שאחד מחושפי השחיתות דיווח: "בקצב ההפניות, לא יישארו גאים". וזה לא איזו תיאוריית קונספירציה. זו עדות מרופאים שעבדו בתוך המוסד שנסגר אחר כך.

אני יודעת שזה לא נוח לכם לשמוע. ואם אתם עדיין מפקפקים במה שאני אומרת, חפשו בגוגל את קיירה בל וקראו את הסיפור שלה ואת הסיפורים של רבים מהמתחרטים (detransitioners) כמוה, ואז תעליבו אותם בכך שתעמידו פנים שהשיעור של חרטה נמוך. אין ויכוח הלוך-ושוב על קבלת הדוברת. אגב, לפני זמינות והנורמליזציה של חוסמי בגרות, הרוב המכריע של הילדים, בכל מחקר — גדול או קטן — הראה זאת. הרוב המכריע של ילדים עם דיספוריה מגדרית התגברו עליה הרבה לפני בגרות.

ומה הייתה התשתית האידיאולוגית שתמכה בכל זה? ובכן, סטון-וול מופיע שוב וההנחיות שלו לבתי ספר אכפו את הרעיון הזה. "נשים טרנסיות הן נשים, גברים טרנסים הם גברים" — מציגים זאת לילדים כעובדה מוגמרת, משקרים להם, מחייבים אותם לחזור על זה או להתמודד עם האשמות בהטרדה טרנספובית.

חוק החינוך 1996 אוסר במפורש אינדוקטרינציה פוליטית של ילדים בבתי ספר. ההנחיות של סטון-וול, בכל קריאה כנה, חוצות את הקו הזה. וחומרי ספריות בית הספר, חומרים שמומלצים על ידי אותם ארגונים ויושבים על המדפים בבתי ספר בריטיים כרגע, מלמדים ילדים כיצד להשתמש באפליקציות היכרויות למבוגרים, כיצד לכבול את שדיהם בלי לספר להוריהם, כיצד להשיג ולנהל בעצמם הורמונים הפוכי-מין בסוד ללא פיקוח רפואי. חינוך הילדים הופך למנגנון להעברת הנחיות לביצוע שינויים בלתי הפיכים בגופם, מאחורי דלתיים סגורות, הרחק מהמבוגרים שאוהבים אותם.

כשהורים מעלים התנגדויות להגנה על ילדים, הם מתוארים באופן שגרתי על ידי ארגוני אקטיביסטים כהומופובים או טרנספובים. וזו תמרון מדהים, אולי אפילו ערמומי — הפכו את ההגנה על ילדים לשווה ערך לגזענות, ותראו אנשים סבירים מאוד שותקים.

בקנדה, מטפלים כבר אסורים בחוק מלשאול שאלות על זהות מגדרית עצמית של ילד. הם רשאים רק לאשר. שמענו השבוע שהבריטניה עשויה ללכת בעקבותיה. חשבו לרגע מה זה אומר. רופא שמעכב, ששואל אם ילד עשוי פשוט להיות גיי או עשוי פשוט להזדקק לזמן — מוגדר כעת כמטפל המרה.

ה"טרנסיות" הנתפסת של הילד גוברת על שיקול דעת רפואי ועל הסכמת ההורים. היא גוברת על ביטחונו של הילד עצמו. ומי מרוויח מכל זה? ובכן, יש כאן תעשייה שלמה של ארגוני NGO וצדקה שמרוויחים כסף מייעוץ HR ו-EDI, וגם האנשים שמרשימים. אחת האנשים שמרוויחה נמצאת בחדר הזה — הלן ווברלי. יש לה מרפאה פרטית שאינה רשומה עוד במדינה הזו, אלא עברה קודם לספרד ואחר כך לסינגפור.

Gender GP, כפי שהיא נקראת, נזכרה במספר תיקי בית משפט על מתן טיפול תת-סטנדרטי ולא הולם. לדעתי, זה הופך אותה למקור בלתי מהימן לחלוטין בנושא הזה…

מה קורה לאנשים גאים ולסביות כשהמילה "מין" מפסיקה להיות בעלת משמעות? מה קורה לילדים שיגדלו להיות נמשכים לבני אותו מין? הם נכשלים על ידי האנשים שטוענים להגן עליהם.

אני רוצה לומר משהו לרבים מכם שאני מצפה שכנראה לא יסכימו איתי. אני לא חושבת שאתם אנשים רעים. כמובן שלא. אני חושבת שנמכר לכם סיפור, שקר נוח שבו להיות פרוגרסיבי פירושו לעולם לא לשאול שאלות על הקו המוסדי הדומיננטי. וזה קו שבו חמלה שווה לציות.

אבל חמלה אמיתית שואלת שאלות קשות. הסברה אמיתית מגנה על האנשים שהיא טוענת לייצג, גם כשזה לא נוח. אקטיביזם אמיתי לא משתיק לסביות, לא מרפא ילדים באופן רפואי, ולא אומר לילד קטן שמשחק בבובות שבפועל הוא ילדה. אין אקטיביזם רציני מתרחש במוסדות האלה. כפי שהסברתי, יש אכיפה אידיאולוגית, שיטור שפה, התעללות מקוונת מכוערת, דרישות רגרסיביות שמתחפשות למידות טובות, ויש ילדים — סביר להניח שיגדלו להיות נמשכים לבני אותו מין, ילדים חשופים ופגיעים — שמשלמים את המחיר על הסירוב הקולקטיבי שלנו להגיד את זה.

זה לא גזענות, אז שימו לב שאני לא אכפת לי מה תגידו לי. זה לא אכזריות להתנגד לזה. זה לא מיושן לשאול בדיוק למי האקטיביזם המודרני של להט"ב+ מיועד. תהיו אמיצים. תנו לעצמכם לשאול שאלות על הנרטיב שמאכילים אתכם. אל תגידו לי להיות נחמדה אם להיות נחמדה כולל לשקר לילדים ולרפא אותם רפואית, לבגוד באנשים לסביות וגאים, להחזיר את זכויות הנשים שהושגו בדמים, ולהטיל איומים על אלה שמתנגדים. שוב, שנאה. אתם מדברים עליה. נסו להיות אישה שיודעת מהי אחת מאלה. אני אספר לכם על שנאה. לא, אני לא מצטרפת ל"נחמדות" הזו ואני אגיד את האמת במקום. אני תומכת בהצעה הזו. תהיו אמיצים ותתמכו בה גם אתם.

מייב הוליגן, איגוד קיימברידג' על ההצעה בית זה מאמין כי האקטיביזם המודרני של להט"ב+ נכשל בקהילתו.